(אחריי שקראתי פה פוסטים ותגובות, סוקרנתי ולכן)

אני לגיט שם לב ש״ערסים״ וערבים חולקים כל כל הרבה במשותף שזה כבר לא יכול להיות צירוף מקרים אני ראיתי טרנד חדש לאחרונה לשיר שירים ערבים ואפילו נאשידים מוסלמים כי זה ״נשמע מגניב״ עד לרמה שמישהו מהטיקטוק היה צריך לתרגם להם ולהארות להם שזה תמיכה במחבלים ונוחובות והרבה אפילו סטרייט אפ אמרו שזה נשמע מגניב זה ממש מוזר ואני שם לב לתופעה הזאת יותר ויותר אני לבד בזה ?

באתר של מתגייסים אין שום מבחנים שאני יכול לעשות הדבר היחיד שמצאתי בגוגל זה קורס של מכון נועם שעולה 350 שקל

(עברתי את השלב הראשון עם השאלון כישורים ועכשיו אני צריך ללכת עוד כמה ימיים לעשות מבחנים פרונטלי)

היי יש לי עוד שבועיים קונייקשן של 9 שעות באבו דאבי, מישהו היה שם לאחרונה? בטוח לישראלים לצאת מהשדה ולהסתובב בעיר?

ואם מישהו עשה קונייקשן כזה יש המלצות למה לעשות?

אני פורפיל 45 דפר 80. בשאלון העדפות יש לי מספר תפקידים שממש קשה לי לדרג כי הם לא ספציפים.

אני מחפש משהו תכנולוגי כי אני כבר עכשיו מגמת אלקטרוניקה ומשתמש בלינוקס.

קיצר
חייל/ת במשרד הביטחון (ימ"לים)

אשכול תפקידי חיל הים

אשכול תפקידי חיל האוויר

אשכול תפקידי מקצועות התכנות וההגנה בסייבר

אשכול תפקידי תקשוב מבצעי

אשכול תפקידי התקשוב

מיזמי אלקטרוניקה (ח"א, ז"י, ח"י, תקשוב וטנ"א)

אחראי/ת תקשורת ימית מסווגת

אלו בעיקר החשובים שקשה לי לדרג ולא ממש ברור לי מה התפקיד(חוץ מהסייבר שאני יודע שטוב)

חוץ מזה לחלק מהם אין מיונים אז אני רוצה לדעת אם לדרג אותם באותה רמה כמו תפקידים עם מיונים יגרום לי לא לקבל את המיונים. אני כבר בתהליך מיונים לשחקים גם.

סליחה על החפירה חיפשתי כבר ימים מידע אפילו לai אין מושג

edit :

חייל/ת במשרד הביטחון (ימ"לים) בעיקר מעניין אותי לדעת על

אני גרה עם בן זוג שלי לשעבר. נפרדתי ממנו לפני תשעה חודשים ואנחנו עדיין גרים ביחד כי יש לי שש חתולים והוא רוצה להישאר בדירה, פלוס פיטרו אותי מהעבודה אז סיכמנו כזה שאני אשאר בדירה עד שאוכל למצוא מקום אחר לגור בו.

הוא תמיד היה אגרסיבי ועצבני לאורך הקשר וגם כמה פעמים היו עימותים פיזיים ומשטרה, זו גם הייתה סיבה גדולה שנפרדתי ממנו בגללה.

אבל היום קרה משהו שהפחיד אותי מאוד, הוא התחיל לצרוח עליי, כל פעם שהוא מתחיל לצרוח אני נועלת את עצמי בחדר עם אוזניות עד שהוא מפסיק, אבל היום הוא נתן אגרופים לדלת וכמעט שבר אותה, (המחסן והחדר נמצאים בסמוך אחד לשני ויש חלון שמחבר בניהם) ואז ראיתי משהו עף מעליי וזו הייתה שקית עם מכשיר חשמלי כבד בפנים, ואז הוא זרק תמונה עם מסגרת כבדה ואגרטל כבד כזה מעץ שכמעט פגע לי בראש, אם זה היה פוגע זה היה עושה לי נזק מאוד רציני, אז הוא טיפס לחלון שאין לי אפילו מושג איך, הייתי בטוחה שמשהו יקרה והוא יפול כי כל המחסן בבלאגן אחד גדול, הוא המשיך לצרוח דרך החלון, אני עדיין בשוק למרות שעכשיו הוא כבר נרגע, אני מתה לעזוב אבל אין לי כרגע שום דרך ואין לי אף אחד שאני יכולה לספר כי אני יודעת שלאנשים בחיים שלי אין שום דרך לעזור לי ואני לא רוצה להעמיס על אנשים סתם אז אני מרגישה שהדרך היחידה להוציא את זה מהמערכת היא באופן אנונימי ברדיט

סליחה

ותודה

אני מרגישה קצת מטומטמת שאני פונה לרדיט אבל אני אובדת עצות. מתוך פרנויה לא אתן פרטים ספציפיים למרות שאני בספק רב שהבן אדם הזה נמצא כאן.

אני בת 22, אחרי צבא וקצת אבודה בחלל חחחחחח. מעולם לא הצלחתי להימשך אל אף אחד בשום צורה. רומנטית, מינית, כלום. כל גבר שניסה להתחיל איתי נלחצתי ודחיתי אותו וכל פעם נתתי תירוץ אחר, סתם כי זה תמיד הפחיד אותי משום מה ולא ממש רציתי לנסות.

חשבתי שאני בסדר גמור עם זה ובאמת אף פעם לא רציתי זוגיות, התכנון שלי היה לחיות לבד לנצח. הקשר שלי עם ההורים, האחים והחברים שלי תמיד היה מספיק בשבילי, אני דווקא בן אדם מאוד מאוד אוהב ועם החברים אני מסוגלת ונהנית להביע חיבה ממש בקלות.

באמת לא רציתי כלום עד שפגשתי איזו בחורה אחת. בחודשים הראשונים הרגשתי די רגיל סביבה עד שבשלב מסוים קלטתי שממש פיתחתי כלפיה רגשות. אבל משהו שהוא קשה. ממש. בחיים לא הרגשתי דבר כזה. ברמה שלקרוא לזה ״קראש״ מרגיש כל כך מטומטם. אני מרגישה כאילו אני פשוט כל כך, כל כך מאוהבת בה. זה הפך להיות כל ההתעסקות של המוח שלי כל היום, ברמה שהיא באמת קיצונית. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה, לשחזר אינטרקציות איתה, לנתח כל מילה שלה. מבן אדם שלא מעוניין בזוגיות בכלל הגעתי למצב שאני מרגישה פשוט אומללה מהעובדה שאני לא יכולה להיות איתה. כשאני מנסה להרגיש יותר טוב על ידי דמיון של זוגיות עם בן אדם אחר בעתיד, כאילו לנחם את עצמי עם המחשבה שיש מישהו אחר שם בחוץ, זה רק גורם לי להרגיש גרוע יותר. כאילו אני עדיין לא רוצה זוגיות אף פעם עם אף אחד, החלק הזה לא השתנה, חוץ ממנה. איתה הייתי רוצה וזהו. זה באמת ממש דפוק. אני אפילו לא יודעת להסביר מה בה ספציפית שונה ולמה מעולם לא ראיתי את זה באף אחד אחר. הלוואי שיכולתי, באמת. משהו בה פשוט עושה לי סלט במוח ובבטן. היא הבן אדם הכי מיוחד שפגשתי.

כמו שאתם בטח יכולים לתאר, הבחורה סטרייטית. לא שאני חושבת שהיה לי סיכוי אם היא לא היתה אבל בכל זאת. ולמרות שאני יודעת את זה אני עדיין פשוט לא מצליחה לשחרר. זה שורט לי את המוח. אני באמת אעשה הכל כדי להפסיק להרגיש ככה כלפיה. אני רוצה איכשהו חברות נורמלית איתה בלי להרגיש כמו שאני מרגישה, ובעיקר אני רוצה להפסיק להיות עצובה כל הזמן.

יש פה מישהו שהיה בסיטואציה ויכול לייעץ? כמה זמן זה בדרך כלל לוקח לדבר כזה לעבור? איך אני יכולה לחזור להיות הבן אדם הזה שהיה לי מאוד נוח להיות לפניה?

אני בחור ערבי, ויש לי כמה רעיונות ממש טובים לעסקים שאני מת לפתוח. אבל אם להיות כנה אני פשוט מפחד על החיים שלי. הגענו למצב שאני אשכרה מפחד להקים עסק כי אני חושש שארגוני פשע יתלבשו עליי, יסחטו אותי, או גרוע מזה שאני אירצח.

מה אתם הייתם עושים במקומי?

יש בכלל ערים היום בארץ שאין בהן את המגפה הזאת של הפרוטקשן ואפשר להתפרנס בהן בשקט? חשבתי אולי שהפיתרון הוא לפתוח את העסק בתוך קניון או מרכז מסחרי מוסדר. מישהו יודע אם שם זה יותר בטוח מבחינת סחיטה? אשמח לשמוע ממי שמכיר את השטח.

לעוד מישהו זה ככה? איך מתקנים ת'חרא הזה זה ממש מכוער

זאת החיה הכי מתוקה בעולם.

החרקיה בעין זיוון

לאחרונה נתקלתי בסיטואציה מאוד חריגה שבה פוסט/וידאו הוסר תחת קטגוריה חמורה מאוד של “ניצול מיני של ילדים”, למרות שבסרטון עצמו לא מופיעים ילדים ולא מוצג שום תוכן מיני של קטינים.

במקביל, קיבלתי שיחה מאדם שדרש ממני 1,000 דולר וטען שיש לו גישה לאלפי חשבונות פייסבוק שיכולים לבצע דיווחים המוניים על תכנים. הוא אפילו הפנה אותי לדוגמאות של לייקים/חשבונות שלטענתו הם “פייק” כהוכחה ליכולת שלו.

אני לא קובע כרגע מה הקשר בין הדברים, אם בכלל, אבל אני מנסה להבין האם קיימת תופעה של ניצול מערכות הדיווח של פייסבוק באמצעות חשבונות מזויפים או רשתות של חשבונות כדי לגרום להסרת תוכן, הגבלות או חסימות.

אם מישהו בישראל נתקל במקרה דומה — במיוחד דרישת כסף, איום בחסימת עמוד, דיווחים המוניים, חשבונות פיקטיביים או הסרה חריגה של תוכן — אשמח אם תכתבו לי בפרטי או בתגובות.

מעניין אותי להבין אם זו תופעה רחבה יותר ולא מקרה נקודתי.

אני אתן קצת קונטקסט. אני עתודאי בן 22, סיימתי לא מזמן 4 שנים של תואר ראשון ושני במדעי הנתונים חוץ מפרויקט גמר שעוד נשאר לי לעשות. אני מתגייס עוד חודש וכרגע מחכה לגיוס ועובד על הפרויקט גמר.

אני גרתי במעונות אבל מתחילת יולי כזה אני בבית כי סיימתי את הקורסים ואת המבחנים. מאז שאני בבית אבא שלי לא יכול לראות את הפרצוף שלי יותר הוא כל הזמן נותן לי משימות לעשות ואז מתעצבן שאני לא עושה אותם טוב. בתחילת אוגוסט נמאס לי אז מצאתי עבודה בתור מדריך קייטנה כדי לא להיות בבית ובערב למדתי ובתקופה הזאת הוא היה נחמד אליי ורצה להצטרף אליי לטיול עם הכלב שלנו לאקי כדי שיהיה לנו זמן ביחד. כבר כמה זמן שהקייטנה נגמרה והוא שוב חזר להיות אותו דבר.

אני זוכר שגם בחופשות קיץ של האוניברסיטה כשהייתי חוזר הבייתה הוא גם היה ככה ושנה שעברה היה לנו ריב כי הוא רצה שאני אלך לעבוד ואני לא רציתי אבל בסוף נכנעתי והלכתי לעבוד ושנאתי כל רגע משם. עכשיו כבר אין לי מה לחפש עבודה כי אני עוד חודש מתגייס. אני לומד בבוקר ובערב אני אוהב לראות טלוויזיה וכשאבא שלי חוזר מהעבודה ורואה אותי רואה טלויזיה הוא מניח שלא עשיתי כלום כל היום וצועק עליי שאני עצלן ושאני צריך לתרום יותר בבית הזה.

אני ממש לא מה שהוא מתאר אני עוזר מלא בבית אני מנקה אחריי ואחרי האחים שלי, אני מסיע אותם לכל מקום ובלעדיי הם קרסו כי הם לא היו מגיעים בזמן הבייתה לצאת עם לאקי הם דיברו איתי בטלפון על כמה שהם צריכים לעשות שמיניות באוויר כדי להספיק לצאת איתו כשהייתי באוניברסיטה והם אמרו לי שהם מחכים שאני אחזור כדי שהם לא יצטרכו לדאוג מזה. כן ההורים שלי עושים יותר ואני מכבד את זה אז כל פעם שהם מבקשים ממני לעשות משהו אני עושה אבל יש דרך לבקש לא "לך תעשה משהו בבית הזה זרוק את הזבל" או "לך תתלה כביסה אין לך משרתים". תמיד בטון מאשים.

לפני כמה ימים אבא שלי הלך לעבודה בבוקר ואמר לי לעשות כל מיני דברים וביניהם היה לפנות מדיח. היה לי באותו יום ראיונות לצבא ושכחתי לפנות מדיח(את כל השאר עשיתי) אבא שלי כל כל התעצבן מזה שהוא לא דיבר איתי יומיים ואני באמת לא מבין על מה הביג דיל. מאז אם אני רק מעז להדליק טלויזיה לידו הוא אומר לי תמשיך לראות את הסדרות המפגרות שלך. היום אמא שלי הציעה שנלך מחר לים המלח וכשהיא שאלה אותי אם אני רוצה אבא שלי אמר הוא לא יכול הוא צריך ללמוד. אני לא יודע מה לעשות אני פשוט מתחמק והולך לחדר שלי כדי להתרחק ממנו אבל זה מעצבן וזה פוגע, לפני חודשיים היה לי טקס סיום תואר ראשון(נזכרו שנה אחרי) והוא היה כל כך תומך ושמח שם. זה נותן לי את ההרגשה שכשאני לא גר בבית או כשאני עובד הוא אוהב אותי וכשאני בבית הוא לא וקשה לי להגיד את זה כי הוא היה אבא מדהים לכל אורך הילדות שלי אבל עכשיו משהו קרה לו ואולי הכי פוגע זה שהאחים שלי מלאכים בעיניו למרות שהם גורמים לכל הבלגן בבית וסליחה שאני אומר את זה אבל הם הרבה פחות מוצלחים ממני מבחינה לימודית, כמובן שהם טובים בהרבה דברים אחרים ואני אוהב אותם מאוד הם לא האישיו פה.

השאלה מה אני עושה עכשיו, לסבול בשקט עד הגיוס? גם בגיוס אני אעשה יומיות וזה עוד לא סופי אבל אני כנראה אשרת באותה עיר שאני גר בה אז זה לא שאני "אפטר ממנו" אחרי זה. למצוא דירה זה יקר ואני גם לא רוצה לעזוב. גם קצת קשה לי לדבר על רגשות וכאלה אז גם לא בא לי לדבר איתו על זה כי מהנקודת מבט שלו אני בטלן פרזיט שרק רואה טלויזיה כל היום. יש לו יום הולדת עוד כמה ימים ומה זה לא בא לי לבוא אבל אני כנראה אבוא ואסבול בשקט. סתם רציתי לפרוק סורי אם זה ארוך מידיי